עישון: פעם לעומת היום

מעניין לבחון כיצד הסיגריה המוכרת משנה אט אט סטטוס – מעניין לראות כיצד מוצר ממכר אינו עולה דרגה אלא ההיפך, מוריד הילוך, ולא בזכות שינוי הרכב החומרים, אלא בשל מגוון מהלכים שחוברים ביחד לכדי תוצאות בשטח. אם נתחיל מהשורה התחתונה, נציין שלאורך כמה שנים הייתה עלייה חדה בכמות המעשנים, אך בעשור האחרון ניתן לזהות מגמה הפוכה: הן שמעשנים מורידים בכמויות והן שציבור המעשנים הולך ומידלדל. מכאן שאם לפני כמה שנים הייתם שואלים למי יש אש ועשר ידיים היו משיטות מצתים בשלל צבעי הקשת, הרי שכיום אותה שאלה תצטרך להישאל שוב ושוב.

תחליפים

אם פעם אנשים היו מעשנים סיגריות של 4/ 5 חברות, הרי שכיום גם יש הרבה יותר חברות וגם הרבה יותר חלופות אשר מסייעות להוריד בכמויות ואף לשלוט על כמות הניקוטין שמכניסים לריאות. מכאן שהרבה יותר אנשים מתעניינים בכול הנוגע לרכישת ניירות גלגול ומוצרי אידוי והרחה. כל אופציה בפני עצמה מסייעת למזער את כמות העישון ואף משנה את סך החוויה. לאור הדברים אם פעם האופציות היו מועטות, הרי שכיום המנעד הרבה יותר רחב, ובאותה נשימה גם הרבה יותר בריא, נשלט ומתחשב בסביבה.

כבר לא מבקשים סיגריה ברחוב

בעבר הלא רחוק סיגריות נתפשו כמוצר עממי. המחירים היו כה זולים, כך שגם אנשים חסרי אמצעים לא עצרו לחשב כמה סיגריות הם יכולים להרשות לעצמם מדי חודש. כאשר מעשנים היו נתקעים ללא סיגריה, היה זה רק הגיוני לעצור כל אדם ברחוב ולבקש ממנו אחת. עם זאת, כיום כאשר מחירי הסיגריות נחשבים כה יקרים, זה כבר לא הגיוני לבקש סיגריה, מקסימום מבקשים שאכטה מאדם קרוב. עוד נציין שגם המיסוי על הסיגריות עלה, ועל כן או שאנשים מורידים בכמויות, או שאנשים מעשנים חלופות מזויפות והרבה יותר זולות. בכל אופן העלות משחקת תפקיד חשוב, כך שעבור אנשים רבים טיסה לחו"ל היא הרבה ומעבר לטיול – היא הזדמנות לרכוש פקטים במחיר מוזל.

שינוי תפישה

אנשים מונעים לא מעט באמצעות טרנדים. אי לכך אם פעם רופאים נהגו לפרסם סיגריות (ולו כי הן מסייעות לשמור על ערנות) ולעשן נתפס כמהלך חברתי, הרי שכיום לעשן נחשב "מגניב" רק באירועים מיוחדים (כגון מסיבות), אך ברוב הפעמים נחשב כחוסר שליטה עצמית וכחוסר אחראיות אישית. השיח כיום הרבה יותר מכבד את הגוף ואת מכלול הבריאות, כך שגם המעשנים הכבדים ביותר מודעים לסכנות הבריאותיות שטמונות בסיגריות, ועל כן אנשים בוגרים מראש נמנעים מלהיכנס לסיטואציה, ואם מתקשים בכך, פונים הצידה ומעשנים לבד.

די לריחות הלוואי!

עוד נתון שמרתק להשוות בין פעם להיום – נוגע להשפעה האישית של העישון. במה מדובר? ובכן פעם (ולו לפני עשור) כאשר אדם היה מבקש לעשן, הוא פשוט היה מדליק סיגריה מבלי להתחשב היכן הוא נמצא. לעומת זאת כיום לא רק שבודקים שהאזור אינו סגור (או בסמוך לאנשים), אלא בין היתר לא תמיד ניתן לדעת שאותו אדם זה עתה יצא לעשן, וזאת כי החלופות השונות מקלות על סימני הלוואי. החוק והמודעות הגוברת מובילים אנשים לעשן במרחבים הפתוחים ולשימוש מוגבר במוצרי אידוי. באותה נשימה נציין שהסובלנות לריחות הקשים הולכת ודועכת – אנשים כבר אינם מתביישים לומר לאדם קרוב שלא נעים לשהות בחברתו בשל ריח הסיגריה שנדבק בו.

נחיה ונראה

לסיכום נציין שאם ננסה לנחש מה טומן העתיד, נמצא שהמודעות הולכת ומשתרשת, אך עדיין סביר להניח שאנשים רבים ימשיכו לעשן. השאלה באיזה מחיר, אלו חומרים, באיזו תדירות ובאלו אמצעים.